מארגנים שיחה עם קולגות על נושא חשוב? מתכוננים לישיבת מכירה קשה? מזמנים עובד לשימוע שלפני פיטורין? – יכול להיות שלמיקום הכיסאות בחלל החדר יש הרבה יותר משמעות משאתם חושבים!
מחקרים מראים כי בעת שיחה עם אדם אחר לתקשורת בלתי-מילולית יש השפעה רבה יותר מאשר למילים שיוצאות לנו מהפה. כ-55% מהמסרים שלנו עוברים באמצעים בלתי-מילוליים, הקשורים בשפת גוף ומרחב. יתרה מזאת, 75% מהאנשים "חושבים" באמצעות תמונות ודימויים, ומדגישים רכיבים ויזואליים בתקשורת עם אנשים אחרים (זו גם הסיבה שמתמודדים יקדישו מחשבה מרובה להופעה ייצוגית וליציבה זקופה בראיונות עבודה, למשל). אבל האם ידעתם שגם לחלל בו מתנהלת השיחה יש השפעה לא פחותה על המסרים שאותם אנחנו מבקשים להעביר?
איך לנצל את חלל העבודה לטובתנו?
על ידי שימוש נכון בחלל ובסידור טכני של החדר, נוכל לקדם את המטרות שלנו באופן בלתי מודע אצל הצד השני. אז מתי לעשות מה?
סמכותיות והיררכיה: כפי שניתן להניח באופן אינטואיטיבי, אם נרצה להקרין סכמות ואופי היררכי לשיחה, נבחר לשבת על "כסא מנהלים", בשולחן מלבני ארוך, כאשר אנו יושבים בראש השולחן והכפיפים/קולגות שלנו בצלעות. ניתן לעשות זאת גם כאשר יש שני שולחנות בצורת T, כאשר נבחר לשבת בקצה העליון, כלומר מרכז השולחן האנך. בדרך זו נקבל קשר עין עם כל הסובבים ונמקם עצמנו במרכז תשומת הלב.
תחושת שוויון ("השולחן העגול"): כשאנו רוצים לקיים שיחה שמטרתה היא סיעור מוחות או חשיבה משותפת שוויונית, נבחר בשולחן עגול בו כל הנוכחים מקבלים הזדמנות שווה לראות ולהיראות. סידור כזה יעיל גם בשיחות דיפלומטיות.
שיתוף פעולה לעומת תחרות/עימות: כשאנו קובעים להיפגש עם עובד או קולגה בניסיון למצוא פתרון משותף, נעדיף לשבת באותו צד של השולחן, עם דגש על ישיבה בצד ימין (הצד הימני של המוח מכוון לצד הרגשי. מחקרים מראים שיש לכך השפעה תת-הכרתית). זאת בניגוד לשיחה שעיקרה בעימות, כמו פיטורין או נזיפה. במקרה זה נעדיף שהשולחן יחצוץ בינינו.
שכנוע/פיתוי: כאשר אנו מנסים לשכנע לקוח, קולגה או אפילו עובד, לשתף אתנו פעולה או לקנות את ה"מוצר" שאנו מוכרים לו, נעדיף לשבת בזווית של 90 מעלות, בשולחן עגול כדי להגביר את רמת האינטימיות והחיבור הבינאישי.
למרחב הפיזי יש השפעה רבה על הנוכחים בחדר. חישבו מה המטרות שלכם, התאימו את חלל החדר בהתאם – ותגיעו לתוצאות טובות יותר!
איתי שבתאי,
מנהל הדרכה